שום דבר לא נכון
קיפוד
לא יכול לפתור את התשבץ הזה, המילים רבות מדי ואני לא מצליח לקשר ביניהן
זה סימן שעכשיו יש כאן גשם,
אם אני לא מסוגל לראות מעבר לעננים, מי כן מסוגל? אולי אהובתי
אנחנו מתרחקים עכשיו, זה מיותר
לא יכול לברוח מכל ייסורי המצפון, אלה שנחים בתוכי ואלה שחגים מעלי כמו מסוקי קרב
צלב ושתי ילדות קטנות, ציור של שלג מבשר את הרצון לחיות
בובה באריזה עם ריח בושם זול, אהובתי לא יכלה לחכות
לובש את מכנסי הקורדרוי שלי עם חולצת אלגנט אדומה שקניתי לערב הזה,
נעליים אוסטרליות , מיזוג של מגפיים ונעלי ספורט ישנים, ויוצא מהבית
קשה זה יכול להיות, קל לא פחות
מכונות השתיקה עובדות שעות נוספות
לא רואה טלוויזיה יותר, שטפו את מוחי במי ביוב עשירים
עכשיו רוצה להתנקות בחומר נקי
אדמה וים, אין שום דבר שיגרום לי לצחוק עכשיו
יד ימין כבר לא כותבת, יד שמאל רגישה לכאב
אהובתי בבית קפה בטולוז, יצרה לעצמה חיים חדשים
אין געגוע שלא נטרף מדעתו, אין שום יד שלא נותנת מכה באיזה שלב
הגן סגור עכשיו בגלל הגשמים, רק ילד קטן ואני משחקים שם מחבואים
מי שמוצא ראשון, ישתלט על השני
זה בדיוק כמו הסיפור של בן האדם ואלוהים
אני שוב מפסיד
לא מכיר תפילות, לא מכיר במצוות, ביום כיפור אני מעדיף את החטא,
ככה לסליחות יש יותר משמעות
הולך על הקצה ולא נופל, לא נופל
אם אצחק , יהיה מישהו שיבין,
אם אתן לשעון לקצוב את זמני, אדע לפחות שלא איחרתי למועדי
נע ונד, נע ונד, נע ונופל
ושוב אני נשבע, באמת, בחיים, בתקנה המספקת של השיכרון האלמותי
לא איתה אהבתי, גם לא אותה, אני חושב
בשבילה כתבתי, שכל אדם יכול להתאהב וליפול בטעות הכתיב של עצמו
הוא משנה את חייו כעת
נעצר ונופל, רגע מתרומם
לכסף אין אהבה, אהבה לא קונים בכסף, אז למה הוא משמש שאל אותי הילד
שתקתי ולא עניתי לו, אז הוא הבין , כמו תמיד, כשיגדל הוא יבין
היא נסעה לצרפת ומשם לליסבון, מבררת איך אפשר להגיע בקלות למוצא הטירוף הכי זול בשוק
מהפכת המילים תמה לא מזמן, עכשיו זו עת החרדה
היא זולה ופשוטה, יכלה לקנות אותה במדריד ב-2002 פזטות בסך הכל
הוא ויתר, השאיר אותה לחלומותיי הכי משונים
עכשיו היא בוכה, אחר כך תבכה, שוב אנחנו מתרחקים
אלוהים מבקש רחמים גם מהחוטאים
לא נשאר לי זמן להיות אז אני חדל לנשום כבר כעת
למה שאזכה לראות את מותי חוגג עלי בחגיגה של מנצחים עלובים?
נעצר וקם, אלוהים נופל גם
אבל הוא לא טעה והיא כבר חזרה, מצרפת דרך ליסבון, במדריד הודיעה שהיא חוזרת מחר
אולי אזכה לראות אותה, אם לא אמות עד אז במחלה שגם בעוד עשר תקופות חיים לא ימצאו לה תרופה
זה לא מחזמר, זו גם לא שירה, לא אשיר לה עכשיו שיר של ניצחון במלחמה
שוכב על המיטה , הרזון מבליט את גופי, את דמי שתו כבר כל זבובי העיר
פנים חיוורות ופחד מלא קינאה, אם אפחד לא תהיה לי סיבה לקום מחר בבוקר, גם לא בשבילה
אם ארצה אולי אחיה יותר טוב שם, המיטה מלאה קיא, הבגדים ספוגים ריח נבלות טרי
אם לא עכשיו , אז אחר כך ,הם יוכלו להריח אותי
נעצר, שנייה לפניי, ורגע אחרי, עכשיו המטוס שלה נוחת, על אדמה מלת מלל וחסרת מעש
היא מגיעה לביתי, אני מריח את הדרך אליי, אין פה שום תקווה, היא מתה כשהיא הפכה לאלמנט מוצק
בכובע בהיר על ראשה שקנתה בפריז, ג'ינס לבן מברצלונה ושום דבר מכאן
היא דופקת על דלתי, אני משמיע קול של מוות
לא יכול לפתור את חיי, לא יכול לרשום את תשובותיי בתשבץ הזה
אם תרצה, תוכל, ואם לא , אשאר כאן עוד רגע, ואחזור
