ילדים קטנים
משבצות שחור לבן
פעם הייתי מסוגל לומר דבר בשקט ואת היית שומעת את זה כמו צעקה
פעם הייתי מסוגל לכתוב לך מילה ועוד מילה, אצלך הן הפכו לפנים מחייכות, עיניים נוצצות
פעם הייתי מצייר לך כוכבים ופרחים, את היית קוטפת אותם ויוצרת מהם זר לראשך
היום אני לא מסוגל להיות מלאך, המילים השתנו, גם את
יום אחד אולי תהיי מלכה, ואני אהיה שלך אם תרצי בי
פעם הייתי חולם ואת היית התוכן והרקע, לפעמים גם הגיבורה
היינו כמו ילדים
היום אני לא מסוגל להתאהב בך
אולי היינו פעם ילדים, היום אנחנו אנשים
קמים בבוקר בלי חיוך, תלאות הזמן הפיגו בנו ועכשיו אנחנו משועממים
פעם דרך עינייך הייתי רואה הכול, לומד על הים והחול
פעם הייתי מסוגל לגרום לך לצחוק, היית שלמה עם כל בדל של צחוק
היום את שותקת ואומרת, זה יותר אמיתי
רק מביט בך, אין לי צורך לדבר או לשתוק
פעם המצאנו זמן שהיה רק שלנו,
פעם הייתי מתקשר ואת ההיית עונה
מכאן, משם, ואולי אף פעם לא
היום הילד הקטן שבנו כבר את כל מה שהיה
הוא מחפש מקום לזיכרון שדהה
פעם איתך זה היה אמיתי
מה ניתן לילד הקטן בשביל שיחזור
איתך זה עוד סיפור , מישהו אחר כבר יספר
איך הפכנו מילדים קטנים לשני אנשים
שבלילה כבר לא חולמים
משאירים את החלומות לבוקר
והבוקר, כמו כל בוקר, מעיף אותם ברוח קרה
איתך הכל היה חלום
פעם הייתי מספר לך את הסיפור הזה והיית מביטה בי בשתיקה
לא זוכר אם היה לנו אז חלומות, הכל נראה אחר עכשיו
איתך כל יום הופך ללילה כזה, עכשיו בלי חלום
ואולי כל זה קורה גם בלעדייך
פעם הייתי יודע
את היית יודעת גם
