ילדים
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
ספסל בכיכר
יושב על ספסל בכיכר, אולי מדמיין, אולי אני תייר רואה אותך חולפת עם סיגריה בפה ותיק יד קטן אני...
לא באמת משנה
יום אחד אתה תבין זה לא באמת משנה מי אתה עכשיו ומי תהיה כשכל זה ייגמר היא תביט...
אם יש לך חמש דקות
אם יש לך חמש דקות אני אספר לך מה שאתה תרצה לשמוע עצב קל, אולי סיפור על עולם מושלם...