הקומות הגבוהות
מקומה שביעית לקומה שתיים עשרה בעשר שנים מטפס במדרגות ולא מפסיק אף אחד לא אמר שיום אחד אחזור לא חשבתי...
נסעתי לפריז בגיל 11 עם משפחתי, זו היתה הפעם הראשונה שלי בחו"ל. מאז חזרתי אליה עוד פעמיים – שלוש, אבל אני חוזר אליה כמעט מדי יום. מדמיין את עצמי חי בה, הולך על המדרכות הרחבות, יושב בכיכרות עם כל הזקנים והציפורים מסביבנו, פוגש חברים בבתי קפה. היא תמיד נראית עיר מדויקת, כזו שכל מה שאמור לקרות אכן קורה, בדיוק כמו שצריך. כן, אני יודע שראיתי יותר מדי סרטים צרפתיים בחיי.
פריז, המציאות והשירים
אני יודע שזה רחוק מהמציאות, אבל בכל פעם כשאני חושב עליה, זה מה שאני מרגיש. אם אני לא יכול לגור שם, אז אני כותב עליה אז אני כותב לא מעט, יש מי שיטען שאני כותב על פריז שבכלל לא קיימת, פריז מתוך האגדות והסיפורים, אך זו פריז שלי, עדיין לא איבדתי אותה.
מקומה שביעית לקומה שתיים עשרה בעשר שנים מטפס במדרגות ולא מפסיק אף אחד לא אמר שיום אחד אחזור לא חשבתי...
בתוך חדר קטן שמזכיר לנו סרטים מפריז אנחנו מתרסקים באיטיות כמו לא נפגשנו שנים משלימים את מה שחסר...
בין מבט על מפעלים ישנים שלא נכנסתי בשעריהם לבנייני רבי קומות, שלא עליתי בקומותיהם ראיתי אותך בחטף מוכרת לרגע אחד, זרה בכל...
נסענו לפריז אמרת שמאוחר כדי לחזור את יודעת שמאחורינו אין כבר דבר הבטנו בעצים , אחר כך בנהר רצינו להרגיש...
לא יכול לפתור את התשבץ הזה, המילים רבות מדי ואני לא מצליח לקשר ביניהן זה סימן שעכשיו יש כאן...
ספר עשר שנים לפרישתו. פנסיה מוקדמת. בגיל 50 החליט שנמאס לו לחקור ידיעות שהגיעו מארצות אויב, כרוזים של אירגוני...