אדם בסוף ייעודו
אדם עייף יושב ונרדם
כל מה שיש לי לא שווה דבר
החלומות נגמרו בחורף שעבר
הרעב, הצמא, זה מה שאני צריך עכשיו
לא הכל תחרויות מזל וטלוויזיה פשוטה
לא כל מה שנשאר, היה צריך להיות בסביבה
שום כסף לא יכול ליצור אותי עכשיו
החומר ואני מחפש לי אלוהים חדש
לכל אחד יש יעוד , היכן שלי
אם היה לי לאן ללכת, מתחת לכל חלונות החדרים
אין לי לאן ללכת, כאן לא רצו אותי ומכאן נזרקתי
השוטים, להם לא איכפת מהו שקר, מהי אמת,
בסוף ימצאו אותי בלי חבר ובלי שם
כל מה שהיה לי, לא שווה דבר, כעת זה רק אני ושום דבר אחר לא בסביבה
כותב לעצמי מכתב, אולי זה הסוף
לא רוצה להיזכר בהתחלה, זה היה משהו קצת סדוק
כולם מחייכים את החיוך המוזר, אני לא מצליח
לפעמים אני הנער המחפש את האוצר,
לפעמים אני הילד שבורח רק בשביל שישאלו אותי
למה ברחתי, מה כל כך רע לי כאן
לא יודע את התשובה, החומר מת, איתו השאיפות
מה שווה הכסף, אם רק אוכל לבזבז אותו
מחפש את הייעוד, בין קופסאות זיכרונות למחשבות
קשה להגדיר את זה, מי שהיה כאן המשיך, לא רצה לשמוע, לא נתן לדבר
אז נותרתי רק אני לעצמי, ואני את עצמי שמעתי כבר כמה פעמים
מה אוכל לחדש, איזה פרט אוכל להסגיר ולמה לי לבקש מעצמי לשמור על סודיות?
כל מה שיש לי לא שווה דבר, לא את הכסף שקניתי איתו את זה, לא הזמן שהקדשתי לכך
על הקיר בחדר אין שום תמונה של גוף מוכר, לא של אישה ולא בכלל
לאן את בורחת? לא מתחתנים היום, הדאגה מפני הבושה היא הגורם לצער
למה התחלנו בכלל? לפעמים הרצון להתאהב או להיות נאהב, מקביל לשיגעון והטמטום המוחלט
אפשר לספור את המילים שאמרנו, בצער ובחוסר זהות מוחלטת
כמה עוד נותר לי? כמה זמן חלף?
זה היה לילה ארוך וכל יום שעבר, מאריך את הלילה בדקה
עשיו נותר לחפש את הפרצה , ממנה יכנס הגנב
ןלך מזמן נגמר הזמן, כל דקה את משאילה מעולם אחר, מסיפור שסופו ידוע
לי אין מה לפרט, לפעמים אני מרגיש שזה לא הסיפור שלי, אבל אני רק מרגיש
אמרתי כבר את הרגשות אפשר לקנות בכל מחיר, גם האמת נמצאת שם בטווח
אין לי כלום ואני לא עני
אולי בעצם כן.
כל מה שיש לי יעלם בסערה הראשונה, כל מה שיש לי זה רק זיכרונות
מה שווים זיכרונות, אלה חיים בעבר
אפילו את החיים ההם אין לי, אני כבר לא זוכר
החומר מת, מכל מסכי הטלוויזיה לא נשאר דבר, גם ההוא שהצליח, נסע לחפש יעוד חדש
והיא שלימדה אותי איך לאהוב, אין לה זמן יותר,
מחפשת סיפור אהבה, אחד כזה טוב, בלי צער, בלי בושה, בלי הרצון לברוח בשנייה האחרונה
ואלה שהיו? הם המשיכו בדרכם , את הדרך שלא הצלחתי לעבור מעולם
מי לאושר ומי לחיקוי, מי באמת מאושר? אולי רק זה שהמציא את דרכו והולך בה לאט
אין לי דרך, כל מה שהיה לא שווה דבר
אני מחכה להיא שלימדה אותי לאהוב, זו שמחפשת אהבה שאין בה שום דבר נכון
הרי לא אמות אם היא תציג בפני אהבה שכזו, בלי צער ובלי בושה
לו רק ידעה, אם היתה שואלת, לא הייתי מעז לומר לא
אז הנה, סיפרתי לעצמי ונשארתי בחיים
לעוד כמה רגעים ואז הכל ייגמר
כל מה שהיה לי, יהיה שוב רק זיכרון
