אתה שניים
עין של ילדה
המרחק בינינו, מזכיר לי את המרחק בין המלחמות בהן נלחמנו, לבין אלה שנלחמנו נגדן
אתה טוען שזה רק השעון מפריד בינינו והכפפות שעל הידיים
לפעמים אני הוא האויב אותו צריך להרוג, לפעמים אני האויב אותו אתה צריך לשכוח
עכשיו אתה שניים
בלי שהבחנת הפכה להיות גוף אחד עם שני מוחות, שתי מחשבות ורגש כפול
לא יצאת מסרט אימה אליו אני נכנס עכשיו
הפוסטר שתלוי על הקיר, הוא הבדידות אותה אני מוסר לעצמי ואליה אני מתמסר
חלמתי שהאהבה מתה, אבל אתה הצלחת להחיות אותה
היא כבר לא זקוקה לאוויר לנשימה
החדר נסגר ואני יכול להביט בחושך המר
שום דבר חדש לא יכול להסגיר אותי
כל פרט מתוכי עבר חיטוי מפני כאב, אבל סימנים חדשים של חלומות המטירו עלי פצעים חדשים של עיוורון
עכשיו אני עיוור
ואתה, שט על ים כסוף שצבעו לבן, למה לבן הוא צבע שמח ולמה אני רואה הכל בשחור?
לא רואה שום דבר
אתה תהיה המלאך ואני השטן
במלחמה שנלחמנו היינו החזקים, לא יכולתי להבחין כבר אז בגבול שבין טוב לרע
עכשיו אתה שניים
אוכל ורעב, מספק ונהנה, חולם ומקיים, שום דבר כבר לא שונה
אם יכולתי, הייתי מסוגל לקפוץ עכשיו, אבל שוב אני נוחת רק על שדה קוצים
הכאב הוא מינימאלי
כסף כבר לא קיים, אם יכולתי היה קל יותר
לא רוצה להיות עשיר עכשיו
התקופה החדשה גורמת לאנשים כאב ראש, מתי היא אמורה לפתור הכל?
לא , זאת לא רק תמימות זאת רק חולשה
ואתה, יכולת להיות אני אם ההייתה רוצה
גם אני רעב עכשיו
והיא לא כאן, זו אהבה שאיבדה את הערך של עצמה ועכשיו היא סרט אימה
יכולתי להיות גיבור, יכולתי להמשיך לרוץ במלחמות שלי
אוסף את חפציי, זאת עוד תכונת לוואי שלי
מי יכול להיות אתה, מי ישקר לי עכשיו?
הגעגועים הפכו למיטה קרה וממני כבר לא דרשתי דבר
איפה היא?
עוד חורף קר יעבור אלינו, עכברי הבדידות, שפוסטר שלהם תלוי בכל חדר של ילד וילדה קטנים
ההערצה משנה כיון כל יום, פעם אני, פעם אתה, פעם אני, פעם אתה
עלי כבר לא חולמים
הבדידות היא עושר של השראה ויצירה, מה שאתה מספק שווה הרבה יותר, עכשיו אתה שניים
בסירה אחת אתה שט אל מים עמוקים, שם אטבע , שם תגיע רחוק
כל רגע שאתה זה אני, גורם לך לבכות, אני לא הייתי אתה, גם לא רציתי להיות
והמרחק בינינו הוא מרחק של זמן, מקום, מציאות וחלום
הסוף מזכיר לי סרט אימה
הגיבור מוריד את המסכה ואני שוב יכול לראות
אותי, אותך
ועכשיו אתה שניים
