מחוץ לנקודת האושר
"כלום לא עצוב הכל כרגיל"
חוזרים לנקודת ההתחלה
את לבד ואני נגרר אחרייך
לא מסוגל לגעת בקוצים שאת מכוונת אלי
את לא מסוגלת להניח את זר השקרים שהכנתי עבורך
במקום אליו נלך, נוכל שנינו רק להביט מהצד
חלון ראווה שבור ואינספור תמונות קיום
חוזר אלי השקט, חוזר אלי הרעב
ואלייך חוזרים כל הזיכרונות
שנייה אחרי שנייה והכל איטי מדי
אני לא מסוגל לאזן את המחוגים שלנו
מה את רוצה, ולמה אני מתכוון
מעבר לשיגעון יש אושר פתאומי
גם אלינו הוא יחזור יום אחד
אני לא מסוגל לאחוז בשתי הידיים
אז אני מעדיף ליפול, מאשר לאבד עוד שיווי משקל
תראי איזה יום, תראי באיזה מהירות האנשים נעים
אם נכסה את פניהם, תוכלי לראות רק כלבים
כולם רצו להיות מהפכניים, ושנינו רצינו רק להגיע בשלום
ושוב נעביר סופשבוע בבית מרקחת
בין הצעקות שלא שומעים, אני יכול לשמוע אותך מבקשת שאבוא
ומה את רוצה בעצם, אחרי כל התקוות
איתי כבר נגמר לך הכול
עוד קוץ של רגע ננעץ בתוך האשליה שלנו
ואם יכולתי לגעת בוודאי היה זה פשוט יותר
אלה שבורחים, הם לא תמיד מפחדים
אבל את צוחקת וזה עושה אותי לרגע , עייף
בלי רחמים לא תגיעי לשום מקום, ואולי אמרת את זה עליי
יכולתי להיעצר רגע לפניי, אבל המשכתי לעיון השדות הפתוחים
אלה שבחרתי מהם, ואיתם אני הולך תמיד
על דמעות שזלגו לי כבר לא בכיתי, גם אחרי שהתברר שזלגו לחינם
על חברים שהיו, כבר לא היו לי
אני יודע שיכולתי לצחוק, את יודעת שיכולת להיות מאושרת
אבל בנקודה הזאת, אף אחד כבר לא סופר
כמה אושר היה כאן, כמה אושר אנשים לקחו לעצמם
ומה השאירו לנו?
מי שהלך, כבר לא יכולתי לזכור
אני לא מצטער, גם לא על טעויות
ואולי כן.
על אלו שגרמו לי להאמין שיש עוד אושר קיומי
חוץ מהאושר הקיים
