תהיי לי לזיכרון
ציפור ואדם
שוב הכל מסתבך
את בטח מרגישה איך אני מתאהב בך מחדש
כאילו אמרת שזה מותר
תחושת הבדידות לא נותנת לי אפשרות לברוח
הדמות שבך לא נותנת לי אפשרות לרחף במקומות זרים
גם אלוהים אמר פעם שיהיו לנו חיים טובים, אני בטוח
כל מה שאני כותב עכשיו, כבר לא אפשרי
הגעגוע הוא חלק נפרד ממהלך החיים
הזיכרון, הוא סיפור שאפסר לך לפני שנלך וניעלם
אחכה לך בספסלי הגן, בחדרי מדרגות
אכתוב לך סיפור בלי גיבורים, אמציא לך שיר בלי מילים
שוב הכל יסתבך
ביני לבינך, לא נשאר דבר שיגרום לנו להתחרט
מתוך המקום ממנו אנחנו יוצאים, אין דרך חזרה
רוצה להיות איתך, לא יכול לשכוח אותך
מתוך זיכרון אוסף לי לקט של עלים
אולי בקיץ יהיה לנו טוב יותר
סימני המצוקה כבר החלו להתגלות בכל משפט
את כבר מבחינה, כמה סימנים של אש הופרחו בשממה
לא יכול לכתוב דבר, לא כל קו יכול להפוך לציור
ואני בכלל לא זוכר אם זה אני או שאת כל כך אמיתית
בנסיעה חזרה מהצפון על כביש 90, ברדיו שמענו אסונות
זמר השנה שר על אהבה ואז סיפר כמה רע לו בעולם
הנחת ראשך על כתפיי, מהמראה הכל נראה כמעט דמיוני
וחבר אמר לי, אם לא תהיה לך תקווה לאהבה, לא תהיה לך תקווה לשום דבר
ואני רציתי רק לראות אותך, לגעת וללכת משם
לאסוף עוד עלה לזיכרון שצמח
את יכולה עכשיו לשכוח את הזמן שמתקתקת בכל שעון
ואני יכול לשכוח מכל מילה שתאמרי, הכל זה סיפור אמיתי
על תחושה של בדידות שמתמסרת לכאב
ולך אני זוכר, זיכרון אחר
רוצה לגעת בך, כמו לגעת בשיר, בלא יאומן שמספרים בספרים
ואת רק עלה בזיכרון שלי, ואין לי בכלל זיכרונות
תהיי לי לזיכרון?
