כוכבים ביום
אם תסתכלי עכשיו, תוכלי לראות את החושך מתפזר על קצה הזמן, אני יכול לבקש עוד משאלה אחת אנחנו לא...
אני נושא עמי מטען של זיכרונות, כל אדם נושא עימו מטען כזה, מהו האדם אם לא תיק זיכרונות כבד אותו הוא לוקח לכל מקום.
כמו כל אחד, גם אני מבקש להשיל אותם ממני, אבל מיד יוצר לעצמי זיכרונות חדשים. אי אפשר למחוק זיכרונות, לא טובים ולא רעים. זה היופי, זה הכאב.
זיכרונות, אני וכתיבה
אני כותב את הזיכרונות שלי ואני מודע שחלק מיצירותיי הן דמיוניות וחלקן אמיתיות, רק הזיכרונות תמיד היו, תמיד יישארו.
כולנו מטען של זיכרונות, תיק גדול שלא ניתן לפרק. בכל מקום עולים זיכרונות ישנים ונוצרים חדשים, הלוואי והייתי יכול לשכוח הכל אך אז מה הייתי, מה היה נשאר ממני? שום דבר, כי כל אחד הוא בעצם רק זיכרון.
אם תסתכלי עכשיו, תוכלי לראות את החושך מתפזר על קצה הזמן, אני יכול לבקש עוד משאלה אחת אנחנו לא...
אנחנו לומדים איך להיות חופשיים לא צריכים כסף, לא זקוקים לקסם שלו כל יום כאן, מוציא מאיתנו את המיטב...
אני מביט אל החשיכה , מנסה לצייר את פנייך לא השארת לי שום צבע לדמיין אותך אני יכול לראות...
תלבש את המדים ותגיד שאתה המפקד אני הייתי צריך להיות החייל שעומד בשורה ומחכה לפקודה עכשיו אתה יכול לצאת...
אחרי 20 שנה, המצוד לא נגמר אני יכול לראות איך זיכרונות מתמונות דומות לשעון שלא מצליח להיעצר אחרי 20...
על השולחן בסלון תמונה של ילד מנופצת לרסיסים לא, זה לא שם, זה כאן, בראש שלך אין כבר תמונות...
אנחנו יוצאים למסע הזה ביחד קחי איתך הכל, אל תשאירי שום זיכרון ניעלם ביחד וכשהמסע יגיע לסיומו, יישאר רק...
ילד קטן צריך את אימא שלו אני כבר מתבלבל ולא זוכר, אם זה היה כאן או שזה היה שונה...
יש זאבים מתחת לבית שלך אי אפשר לעטוף את הזיכרונות בנייר לבן עכשיו אני מלך המוות שלך לטפי אותי...