שוב מזדקנים
שוב אנחנו מזדקנים אוספים את האבנים מהדרך ומתחילים לצעוד את סופרת את הדקות, אלו שאבדו ואלו שנשארו סימני הדרך...
אני נושא עמי מטען של זיכרונות, כל אדם נושא עימו מטען כזה, מהו האדם אם לא תיק זיכרונות כבד אותו הוא לוקח לכל מקום.
כמו כל אחד, גם אני מבקש להשיל אותם ממני, אבל מיד יוצר לעצמי זיכרונות חדשים. אי אפשר למחוק זיכרונות, לא טובים ולא רעים. זה היופי, זה הכאב.
זיכרונות, אני וכתיבה
אני כותב את הזיכרונות שלי ואני מודע שחלק מיצירותיי הן דמיוניות וחלקן אמיתיות, רק הזיכרונות תמיד היו, תמיד יישארו.
כולנו מטען של זיכרונות, תיק גדול שלא ניתן לפרק. בכל מקום עולים זיכרונות ישנים ונוצרים חדשים, הלוואי והייתי יכול לשכוח הכל אך אז מה הייתי, מה היה נשאר ממני? שום דבר, כי כל אחד הוא בעצם רק זיכרון.
שוב אנחנו מזדקנים אוספים את האבנים מהדרך ומתחילים לצעוד את סופרת את הדקות, אלו שאבדו ואלו שנשארו סימני הדרך...
כל מה שיש לי לא שווה דבר החלומות נגמרו בחורף שעבר הרעב, הצמא, זה מה שאני צריך עכשיו לא...
לא התכוונתי לפגוע בך הסכינים היו צריכות לפגוע במטרה אחרת לא התכוונתי לפגוע בך פשוט לא מצאתי את האמת...
אתה לומד לחיות עם האור, לומד לראות את החושך, זה קשה אומרים לך כולם נשאר בין הצל לאור, בין...
שוב הכל מסתבך את בטח מרגישה איך אני מתאהב בך מחדש כאילו אמרת שזה מותר תחושת הבדידות לא...
ארבעים שנה, ישב כול יום באותו בית קפה. פעם כשהיה צעיר היה מגיע לשם כדי לאכול עם בסיום עבודתו,...