כשפתחנו את הדלת
כשפתחנו את הדלת בשביל חלומות קצרים, מרוצים ארוכים נכנסו איתם גם שדים מעבר רחוק מסדרונות ארוכים, מיטות חולות ...
זיכרון ראשון, ילדות, כל שבת נסענו לבת ים אל חוף הסלע, נשארנו עד הצהריים. עם הזמן, במקום כל שבוע, היינו נוסעים כל שבועיים ובמקום חוף הסלע היינו נוסעים לחוף ירושלים בתל אביב.
זיכרון שני, ילדות, אילת, פעמיים בשנה, פסח וחופש גדול, ירדנו אל החוף מהבוקר עד הצהריים, משחקים מטקות, שוחים עד הרפסודות, אוכלים ארטיקים.
זיכרון שלישי, בתיכון ובצבא הלכתי לים, לא הייתי נכנס למים אלא רק יושב על החוף ומסתכל על המים. לא יודע מה חשבתי שיקרה, רק זוכר את עצמי מביט על הקצה של הים ותוהה, אם אחריו יש באמת עוד ים או שזה הסוף. אני חושב שהיום אני יודע את התשובה.
יש עוד הרבה זיכרונות, זה ים. אז אני כותב עליו, על הסירות שמפליגות, מזח, חוף, ואיך הוא נראה אינסופי. אני אוהב לכתוב על הים יותר מאשר ללכת אליו.
כשפתחנו את הדלת בשביל חלומות קצרים, מרוצים ארוכים נכנסו איתם גם שדים מעבר רחוק מסדרונות ארוכים, מיטות חולות ...
אני לא יכול להפסיק לשמוע את הזמר הזה עם השירים האלה הם רצים אצלי בראש בלי הפסקה גם כשאני...
הקשר בין המציאות שלי לחלומות שלך עובר דרך הכוכבים מסע ארוך שאי אפשר להבין עכשיו אני שיכור רוצה...
פתאום נזכרתי בכל הדברים שאמרת איך החזקת לי את היד שם מול הים, ליד הסירות בחיים לא חשבתי שלא...
מצאתי את הכרטיס על הדלפק הברמן אמר, שזה מקום טוב לגמור בו את הלילה או להתחיל את היום ...
לכאן לא נכנסים יותר שירים שער החצר נעול , על שביל הכניסה רק עשבים שוטים גדלים בין מרצפות הם...
תאמרי לי לאן נעלמים השירים בלעדייך נכנס לרכב ומתחיל לנסוע הרחוב עכשיו הוא כמו רכבות לא מצליח לעצור בתחנות...
אנחנו עומדים אחת מול השני את נוגעת בי אני מרגיש את המחט חודרת עמוק זה הלב שדופק במהירות האור...
אני נוקש על הדלת שתיתן לי להיכנס קורא את המפה שתוביל אותי בדרכים עברתי את השמיים השחורים עכשיו אני...