על הרציף
היא מורידה נעליים ומניחה את הרגליים על המושב אני מביט דרך החלון על הנופים המשתנים פעם תחנה, פעם בית...
בסוף הרי הכל מילים. הן מרכיבות את המשפטים שיוצרים את הטקסט. תמיד הייתי איש של מילים או שתיקות. מתייחס לכל מילה, יכול להדהד משפט בלי הפסקה, מתחבר אל טקסטים מסוימים, עד שאני זוכר אותם בעל פה.
מילים יוצרות את השיר, שמתאר את המציאות, והיא ההוויה. לא תמיד המילים מדויקות, לעיתים אני משנה אותן בשביל לא להסגיר פרטים, לא להחשיד חשודים פוטנציאליים. אך יש למילים משמעות בכל מקרה, בכל מחיר, הן נמצאות שם.
היא מורידה נעליים ומניחה את הרגליים על המושב אני מביט דרך החלון על הנופים המשתנים פעם תחנה, פעם בית...
תופסת לי את היד אומרת תירגע, הכל יהיה בסדר, נדבר על זה שני רופאים נכנסים ויוצאים הם עובדים לפי...
תחנות מעבר אנחנו עומדים ברציפים מקבילים קשה לך לומר לי שאת אוהבת אותי קשה לי להצדיק את עצמי ...
אתה נרדם ואני שוקע בתנועה שום כלב לא מסתובב בינינו עכשיו מילים גדולות לא מפתות אותי יותר גם לא...
אל תכתוב אם אתה לא מרגיש אל תצבע מילים בצבע אחיד מישהו עלול להיפגע עד שתבחין בכך השירים שלך...
רוצה לחזור אל ההתחלה כשלא היו לנו מילים מתועדות רק לוח חלק, פיסות של חלומות ביחד הם הרכיבו עבורנו...
איפה כל המילים שפעם ידעתי לעשות בהן שימוש איפה האורות ואיפה הצללים עומד בין כאן לשם צולל אל תוך...
ניסינו לעשות את זה הכי טוב שאפשר כל הזמן פחדנו לאבד אחיזה עמדנו קרוב בזמן הפיצוץ אבל שום דבר...
השקט הזה מפריע לי באוזניים אני לא יכול להרשות לעצמי אותו אז אני לא הולך מכאן ואני לא יוצא...