סוגרים את החורף
סוגרים את החורף, מסיימים עוד יומן ממנהטן דרך תל אביב נחתתי באילת חיפשתי תשובות שייקחו אותי אליהן חיפשתי שאלות...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
סוגרים את החורף, מסיימים עוד יומן ממנהטן דרך תל אביב נחתתי באילת חיפשתי תשובות שייקחו אותי אליהן חיפשתי שאלות...
מאחורי כל עור ישנם פנים, שבר שלד עצמות ורחמים 25 שנה של מלחמה אבנים מעל פסגת ההרים, מתחת למצוקים...
לא מאמין לעצמי האמת היא שקר מבחינתי הסיפור מתחיל בגיבור שמבקש לכבוש את גבולות מדינתו הסיפור נגמר בבית...
פעם הייתי מסוגל לומר דבר בשקט ואת היית שומעת את זה כמו צעקה פעם הייתי מסוגל לכתוב לך מילה...
שורה ראשונה מול הבמה לא יכול לרקוד את מחזיקה לי את היד שלא איפול מדי פעם עיניים נפגשות והגיטרות...
פלאפון, מרצדס, מערכת סטריאו, מחשב, גיישה, עוגת שוקולד פוליטיקאי מפלסטיק, בובה מדברת, אינטרנט, טכנו, האוס מים מינראליים, מים בטעמים,...
מי הילד ששבר את החלון, איפה הוא היום? אולי מחפש את ביתו לאן נעלמו כל החברים שלו? מי מסתתר...
וכל מה שתכננו כבר לא ייצא לפועל את זורקת את המפות אני מבטל את הכרטיסים הכל נראה קטן עכשיו...
תביט איך הרוח לא מצליחה לנקות את האבק שעל גופנו אני לא יכול להביט בך, הפנים מול השמש החזקה...