לא מאמין לעצמי
לא מאמין לעצמי האמת היא שקר מבחינתי הסיפור מתחיל בגיבור שמבקש לכבוש את גבולות מדינתו הסיפור נגמר בבית...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
לא מאמין לעצמי האמת היא שקר מבחינתי הסיפור מתחיל בגיבור שמבקש לכבוש את גבולות מדינתו הסיפור נגמר בבית...
פעם הייתי מסוגל לומר דבר בשקט ואת היית שומעת את זה כמו צעקה פעם הייתי מסוגל לכתוב לך מילה...
תביט איך הרוח לא מצליחה לנקות את האבק שעל גופנו אני לא יכול להביט בך, הפנים מול השמש החזקה...
ילד קטן צריך את אימא שלו אני כבר מתבלבל ולא זוכר, אם זה היה כאן או שזה היה שונה...
שוב אנחנו מזדקנים אוספים את האבנים מהדרך ומתחילים לצעוד את סופרת את הדקות, אלו שאבדו ואלו שנשארו סימני הדרך...